אם תפתחו את טלפון ממוצע היום, תמצאו שם מאות איש קשר, עשרות קבוצות ווטסאפ מושתקות, ואלפי "חברים" ברשתות החברתיות שמגיבים בלייקים על כל תמונה. אבל אם תשאלו את עצמכם למי הייתם מתקשרים ב-2 לפנות בוקר כשמשהו באמת קורה, או עם מי הייתם רוצים לשבת לשיחה פנים אל פנים בלי להביט במסך אפילו פעם אחת – הרשימה הזו תתכווץ דרמטית.
אצלי, הרשימה הזו קטנה מאוד. והאמת? ככה בדיוק אני אוהב את זה.
בעולם שמעודד אותנו לאסוף עוקבים, להרחיב את ה"רשת" ולתחזק עשרות קשרים שטחיים רק כדי "להישאר בעניינים", גילוי הלב הכי גדול הוא להבין שזמן ואנרגיה הם משאבים מוגבלים. כשאתה משקיע את האנרגיה שלך בעשרה כיוונים שונים, אתה מקבל מעט מאוד מכל אחד. כשאתה בוחר למקד אותה במספר מצומצם של אנשים שנבחרו בפינצטה – הקשרים האלה הופכים לעמוקים, אמיתיים ויציבים באמת.
למה פחות זה הרבה יותר?
בלי תחזוקה דיגיטלית מעייפת: עם חברים אמיתיים לא צריך לייצר "נוכחות" רק כדי לשמור על הקשר. אפשר לא לדבר שבועות, וכשנפגשים – ממשיכים בדיוק מהנקודה שבה הפסקנו.
איכות מעל כמות: פגישה אחת פנים אל פנים, עם שיחה כנה וספל קפה או מים, שווה יותר משנה שלמה של תגובות בלייקים בפיד.
שקט נפשי: כשאתה מקיף את עצמך באנשים נכונים, אין דרמות, אין גינונים מיותרים ואין צורך להרשים. יש פשוט מקום בטוח להיות אתה.
בסופו של דבר, לעשות "סינון" במעגל החברתי ולשמור רק על מי שבאמת קרוב וחשוב זו לא התכנסות פנימה – זו בחירה באיכות החיים.
אז כמה חברים קרובים באמת יש לכם ברשימה?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה