כמעט כולנו גדלנו על התפיסה הבסיסית שאם עבדנו קשה, היינו בסדר, השקענו והתנהגנו "לפי הכללים" – העולם חייב להחזיר לנו באותה מטבע.
ואז החיים האמיתיים מגיעים, ומזכירים לנו שאין שום הסכם חתום בין הציפיות שלנו לבין המציאות.
בשפה מקצועית קוראים לזה אי-הלימה קוגניטיבית, אבל בפועל זו פשוט תחושת ה-"מגיע לי" הקלאסית. כשמשהו לא עובד בדיוק לפי התכנון – בין אם זה פרויקט שלא המריא, שירות גרוע שקיבלנו, או סתם יום שבו כל התוכניות התהפכו – רוב האנשים נופלים לאחת משתי מלכודות: זעם או תסכול עמוק.
איך משנים את הדיסקט?
להפריד בין מאמץ לתוצאה: אתה שולט אך ורק בפעולות שלך, באנרגיה שאתה משקיע ובדרך שבה אתה מגיב. התוצאה? היא מושפעת ממיליון משתנים חיצוניים שאין לך שום שליטה עליהם.
אימוץ מבטא סאטירי לחיים: היכולת לקחת סיטואציה מעצבנת, לעצור שנייה, ולצחוק על האבסורד שבה במקום לקחת אותה אישית – היא כלי הישרדותי נפלא. הומור הוא הדרך הכי מהירה לפרק כעס מיותר.
שחרור השליטה: ככל שתקבל מהר יותר את העובדה שהעולם לא עובד בצוות אצלך, ככה תרוויח יותר שקט נפשי.
בסופו של דבר, לעמוד על שלך ולהציב גבולות זה דבר הכרחי. אבל לדעת לשחרר את הציפייה שכל סיטואציה תסתדר בדיוק לפי התסריט שלך – זו כבר אמנות אמיתית של איכות חיים.
אז איזה אירוע קטן השבוע ניסה להוציא אתכם מהכלים, ואיך בחרתם להגיב אליו?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה